מאמרים

"הטרדות מיניות בתקשורת" בין המצוי לראוי 

לפני כמה ימים התקשרה אלי בחורה מארגון גדול- בנוגע להרצאה על הטרדות מיניות בתקשורת. היא התעניינה בתוכן ההרצאה.

הסברתי לה שבהרצאה אני מתייחסת למקרים שבהם יום בהיר אחד אדם קם, ולפתע מגלה שמציאות חייו כפי שהוא הכיר אותם התהפכה ב180 מעלות, וכי חייו כפי שהיו עד כה לא יחזרו.

מתלחשים מאחורי גבו, מצביעים עליו, מתרחקים ממנו כמו ממצורע.

איך זה קרה ככה פתאום, אתם שואלים?

זה התחיל בפוסט אחד בפייסבוק שקיבל אלפי לייקים וגרר מאות שיתופים, ועכשיו לך תסביר שהכול בדיה, שהדברים לא נכונים, שמישהו כתב אותם ברגע של עצבים. שהמניע העיקרי היה נקמה ו/ או רגש שלילי אחר כלשהו.. לך תדע.

נחזור לבחורה מאותו ארגון גדול. אותה בחורה לא הבינה מה הבעיה, הרי אם אדם כלשהו באמת הוטרד על ידי אדם אחר למה שהנפגע לא ישתמש בפייסבוק (או בכל אמצעי אחר העומד לרשותו) כדי לבייש את אותו מטריד? "אני באמת לא מבינה מה לא בסדר בזה..."

בתגובה שאלתי אותה, "כשאת קוראת פוסט מהסוג הזה בפייסבוק. ברור לך שאת קוראת רק צד אחד של הסיפור, נכון?"

"כן. ברור" היא ענתה.

"אז ברור לך" אני ממשיכה, "שלכל מטבע יש שני צדדים, ומכיוון שלא היית זבוב על הקיר, במקרה המדובר, את לא באמת יודעת מה קרה שם."

"אז תסבירי לי איך את יכולה לשפוט ולקבוע בוודאות מי דובר אמת ומה אכן קרה שם?"

היא ענתה בגמגום "אין לי מושג, אבל למה שמישהו ימציא דבר כזה..."

בום.

נפל לה האסימון. והנה לכם כל התורה כולה על רגל אחת.

למה שאדם ימציא סיפור מרושע כזה על זולתו? למה?

צר לי לאכזב אתכם, אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם. החיים יכולים להיות לעיתים יותר אכזריים משהדעת יכולה לשאת- האמינו לי, התיקים בבית המשפט יכולים לספק המון רעיונות לתעשיית הסרטים בכל העולם...

זה כאן וזה קורה!

נחזור לסיפור שלנו מישהו מעלה פוסט ברשת חברתית, וכאמור הפוסט צובר תאוצה בדמות לייקים ושיתופים. הסיפור יוצא מפרופורציה, ובסופו של דבר אף עלול להגיע לתוכנית בטלוויזיה.

וכשזה מגיע לשם, אין דרך חזרה.

במהלך כל מחול השדים הזה-  אף אחד לא עוצר לחשוב מדוע זה קורה, ובמקום להגיש תלונה במשטרה, מוגשת "תלונה" במרחב הפייסבוק, במקום חוקרים שיחקרו בצורה מקצועית מה אכן התרחש, הציבור מאמץ בחום את תפקידי השוטר, התובע והשופט.

בסופו של דבר, קורבן הפוסט ימצא את עצמו מדמם במרחב הווירטואלי, חסר אונים, נטול יכולת  להגן על עצמו, אינו יכול להציג באופן משכנע את גרסתו, והכי חשוב, אם הדברים אכן אינם נכונים, אין לו ולא תהיה לו אפשרות לממש את זכותו הבסיסית להוכיח זאת.

מובן שתמיד תהיה לקורבן הפוסט הזכות לפעול במישור האזרחי ולהגיש תביעה בגין "לשון הרע", אך האמינו לי שאדם ששמו הטוב נפגע, מתקשה בדרך כלל למצוא את תעצומות הנפש להתחיל בהליך משפטי מייגע וקשה, אשר נוסף על הכול עלול להיות יקר מאוד.

במצב עניינים תקין, שבו אין מקום לרשתות החברתיות, האדם המוטרד אמור לפנות כחוק לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה מסודרת בגין הטרדה מינית. המטריד לכאורה הופך לחשוד, הוא מוזמן לתחנה לחקירה תחת אזהרה ולאחר מכן המשטרה ממשיכה לחקור ולאסוף ראיות. אם וקיימות ראיות בתיק. עולה הסיכוי שיוגש כתב אישום נגד החשוד במעשה.

אם יוגש כתב אישום, החשוד הופך לנאשם במשפט פלילי, ושם הוא יכול להגן על עצמו באמצעות עורך דין.

לעומת זאת, במרחב הווירטואלי כל הזכיות האלו, אינן קיימות כלל!

הן נעלמות כלא היו, הן לא קיימות.

אני ערה לכך שיש פוסטים המתארים מקרים שאכן קרו. ואני יודעת שיש סיפורים נוראים אמיתיים. שקורבנם מרגיש לעתים שהוא חייב לחשוף את עצמו כחלק מתהליך הריפוי שלו. אבל חייבת להישאל השאלה, אם נחליט שאין צורך במשטרה לחקור דבר עברה ושזה לא תפקידה, מה יקרה לנו כחברה?

איך אנו כקהל קוראים מהצד יכולים להחליט אם פוסט פוגעני הוא אמיתי וצודק? איך אנחנו יכולים לקחת אחריות ללחיצה על מקשי ה"לייק" וה"שתף", כשאנו מודעים לכך שייתכן ושאנו מזינים  "מפלצת" שמטרתה להשחיר את פניו של אדם אחר? להרוס את שמו הטוב?

לסיום אני רוצה להפנות אליכם שאלה אם תקראו פוסט פוגעני שבו אדם חושף בפניכם מסכת של הטרדות מיניות, ביודעכם כי אין עדים למעשים ומדובר רק במילה של כותב הפוסט (הדברים לא צולמו או הוקלטו) האם ידכם עדיין תהיה קלה על מקשי ה"לייק" או ה"שתף"?

לפני שאתם עונים. דמיינו לכם שקורבן השיימינג הבא הוא אח שלכם, חבר קרוב... כי זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו.

אז מה עושים?

לא לוחצים, לא משתפים, לא קובעים עמדה בעניין שאין לנו שמץ של מושג לגביו. לא היינו שם, לא ראינו ולא שמענו וודאי לא הפכנו לזבובים בן-לילה.

לעניות דעתי, דרך המלך שקורבן ההטרדה צריך לנקוט היא, הגשת תלונה במשטרה. עם זאת, אם אותו קורבן סבור כי הוא רוצה להיחשף כדי למנוע פגיעה באנשים אחרים או שהוא חש כי החשיפה תעזור לו לסגור מעגל, הרי אם כבר הוגשה תלונה, ומדובר ב"אמת דיברתי" אין כל בעיה לחשוף את הדברים גם ברשתות החברתיות אבל לדעתי כל זה יכול להתקיים לאחר שהוגשה תלונה כחוק וניתנה לרשות החוקרת הזדמנות הוגנת לחקור ולמצות את הדין עם הפוגע.

*** כל הזכויות שמורות לעו"ד הגר אמר

10.01.2018